משרד עורכי דין אריה שורץ

על אמת ושקר ועל מה שביניהם

עו"ד אריה שורץ

אמת ושקר נוטים להתערבב ביניהם, להתחלף בלי שנרגיש. עריכת הדין היא מקצוע שמפגיש את העוסקים בו עם השאלה "האם הוא אומר אמת או משקר" כמעט מידי יום, אך הניסיון הנצבר לבדו, אפילו כשהוא מגיע יחד עם כשרון מולד לגילוי שקרנים, אינם חסינים מפני טעויות.

יוסי, אדם נחמד כבן חמישים, נכנס אלי למשרד לפני כמה שנים, וביקש את עזרתי. כמה תיקי הוצאה לפועל נוהלו כנגדו, בגין חובות שלדבריו לא הוא יצר: בנו הוא שמשך את השיקים תוך זיוף חתימתו. לא, הוא לא רוצה להגיש תלונה במשטרה נגד הבן – הוא מתגורר אצלו, והוא אלים, ויוסי אינו רוצה להיכנס לעימות. הסברתי לו שבנסיבות אין הרבה מה לעשות, ונפרדנו.

שבוע אחר כך חזר אלי עם סיפור נוסף – הוא קנה דירה, והתכוון לשלם את תמורתה מכספי הירושה של אמו. אחותו הסכימה, אך בעיה קטנה מונעת את התשלום – האם עדיין בחיים. הוא האריך מאוד בהסבר מדוע לדעתו אחותו אחראית כעת לכל המצב. הרגשתי שמשהו לא הגיוני בדבריו והתנהלותו, וביקשתי לפגוש את אחותו.

הפגישה היתה ארוכה מהצפוי. אחותו ביקשה להישאר איתי לבד, וכשיוסי יצא מהחדר סיפרה לי שבשנים האחרונות התנהגותו מוזרה, הוא נתון למרותו המוחלטת של בנו – בחור ללא מעצורים שאף מכה אותו מעת לעת, הוא עצמו אינו מחובר למציאות, אינו יודע לכלכל מעשיו ומסתבך חדשות לבקרים בהרפתקאות כספיות ואחרות. שאלתי אותה אם תמיד היה כזה, והיא השיבה שרק בשנים האחרונות אפשר היה להרגיש בכך.

קראנו ליוסי, והסברתי לו כי לפי חוק ההוצאה לפועל, אם אדם מוכרז כחסוי הוא אינו נדרש לשלם חובות. הסברתי לו באריכות מה המשמעות של המעמד המשפטי "חסוי", ושאלתי אותו אם ירצה ויסכים לעבור אבחון אצל פסיכולוג. הוא הסכים בשמחה, והעיקר שלא יעקלו את משכורתו. מצאתי עבורו פסיכולוג והוא עבר אבחון מקיף. חוות הדעת הארוכה סיפרה על אדם שתפיסת המציאות שלו מעורערת לחלוטין בעקבות נזק שארע בילדות בעקבות התקפי אפילפסיה קשים, אדם הנתון למרותו של כל אחד, ניתן להשפעה בקלות, אדם שאינו מסוגל לכלכל את מעשיו בעצמו. אם ידע את מצבו, כתב הפסיכולוג, עלול יוסי להיות אובדני. הגשנו את כל זה לבית המשפט, תוך שביקשתי לשמור על חסיון מוחלט של חוות הדעת מפני יוסי ומפני שאר בני משפחתו. לאחר דיון קצר הוא הוכרז כחסוי. מוניתי להיות אפוטרופוס לגופו ולרכושו, כיוון שאיש מבני משפחות – אחותו, גרושתו וילדיו הבוגרים לא היה מוכן לקחת על עצמו את התפקיד.

קרוב לארבע שנים טיפלתי בענייניו של יוסי. שכרתי עבורו דירה קטנה, דאגתי להרחיק ממנו את בנו, הסדרתי את ביטוחי הבריאות שלא היו לו, הביטוח הלאומי, תשלומים שוטפים להוצאות המחיה היה מקבל ממני ומשכורתו נכנסה לחשבון הבנק שפתחתי עבורו. שתי עסקאות שחתם עליהן לרכישת דירות הצלחתי לבטל, ולתקופה מסוימת נראה היה שהמלך חייו חזר למסלול התקין. מידי פעם היה מגיע אלי לקבל את כספו, כועס וצועק על הסכום הקטן שנותר לו למחיה, נרגע אחרי הסברי ואחרי שעשינו יחד חשבון הכנסות והוצאות, והולך לדרכו. הנושא היחיד שנותר פתוח בינינו היה סירובי המתמיד לגלות לו מה היה כתוב בחוות הדעת. גם כשהטיח בי כאילו עשיתי יד אחת עם הפסיכולוג ועם אחותו על מנת לאמלל אותו לא סיפרתי לו דבר. הרגשתי, למרות כל הקשיים, שאני באמת עוזר לו לשקם את חייו מתוך מצוקה קשה ואמיתית.

יום אחד הגיע למשרדי וסיפר לי שמקום העבודה שלו לוקח את העובדים לסוף שבוע בתורכיה. הסדרתי עבורו דרכון, החלפתי עבורו שקלים לדולרים ונראה היה שהוא נרגש לקראת הטיול. דאגתי שיקנה מעט בגדים חדשים, ואפילו נתתי לו במתנה קצת כסף לבזבוזים. שלושה חודשים אחרי שחזר, הגיע אלי שוב. הוא מבקש לנסוע לקפריסין, להתחתן.

לתדהמתי העצומה הסתבר שעבד עלי: הנסיעה לתורכיה היתה למעשה נסיעה לאוקראינה, לפגישה עם כלה שאותה הכיר באמצעות משרד שידוכין. הם התכתבו, דיברו בטלפון והחליטו להינשא. לא מצאתי סיבה לסרב, אפשרתי לו לשלם מכספו המועט עבור הכרטיס ויתר ההוצאות, והוא נסע. כמה ימים אחר כך חזר עם חיוך עצום והרבה גאווה להכיר לי את אשתו החדשה.

לא עבר זמן רב ואשתו, שהיתה אקדמאית ולא טיפשה בכלל, הבינה שמשהו לא בסדר. מה פתאום עורך הדין מנהל עבורו את החיים? למה המשכורת לא מגיעה ישר אליו?

יוסי ניגש ללא ידיעתי לאותו פסיכולוג שערך את חוות הדעת הראשונה, והביא ממנו חוות דעת עדכנית, לפיה מצבו השתפר ואין עוד צורך בהכרזתו כחסוי. בית המשפט ביטל את ההכרזה, ושחרר אותי מתפקידי.

בין יוסי לאחותו, אותה האשים באחריות למצבו, נתגלע סכסוך קשה. היא מצידה האשימה אותי בכל השתלשלות העניינים, והחליטה שלא לשלם את שכר הטרחה שהתחייבה לו. מהבן קיבלתי איומים טלפוניים, אחרי שלא אפשרתי ליוסי לתת לו כספים, ותלונה שהגשתי למשטרה בגין האיומים נסגרה לאחר שהתברר שהבחור ברח בינתיים מהארץ. מיוסי לא רציתי לדרוש שכר טרחה, ונותרתי ללא תשלום, אבל לצאת בלא כלום הרי אי אפשר, ולכן החלטתי לראות בסיפור כולו שעור. לפחות ארוויח איזו חכמת חיים.

אינני יודע עד היום אם מצבו של יוסי באמת הצדיק להכריז עליו כעל חסוי. נכון, הוא ניהל את חייו באופן מאוד לא מסודר ואחראי, אבל שטויות עושים אנשים רבים. מותר לגמרי לא להיות חכם. בדיעבד אני חושד שידע היטב מה עליו להציג לפסיכולוג על מנת לשכנעו לכתוב חוות דעת כפי שכתב, ועשה בכולנו שימוש אינטליגנטי להפליא בכדי להתחמק מתשלום חובותיו. כיוון שהוא אדם ללא שאיפות גדולות, נדמה לי שהיה לו נוח מאוד שמישהו אחר דואג לענייניו השוטפים, מסיר ממנו את הצורך להתעמת עם בנו, וייתכן שהדברים היו נמשכים כך עד היום אלמלא נכנסה לתמונה אשתו החדשה. רק כשהיה צורך להסביר לה מדוע אינו מנהל את חיו בעצמו, ועל מנת שלא לפגוע בדימוי שיצר אצלה, הטיל את האחריות על אחותו ועלי, גרם לסכסוך קולני איתה ולנתק ממני, ופעל בעצמו – ובהצלחה גמורה - לביטול ההכרזה כחסוי ולביטול מינויו של האפוטרופוס.

לא ראיתי ולא שמעתי את יוסי מאז, ואני מקווה שהוא חי עם אשתו באושר ועושר עד היום. כשאני נזכר בסיפור, אני מחייך: אחד אפס לטובתו, והוא הרוויח ביושר את הכבוד שאני רוחש לו.

קריאה נוספת: אפוטרופסות - פתרונות משפטיים לדאגות כלכליות.

חזרה לארכיון "משפט חזק"

הרשמה ל"משפט חזק"