אז קנינו דירה, מה כבר יכול לקרות?
עו"ד תמר פישהוף
אניטה וחואן (כן, כמו בשיר), עלו לארץ מדרום אמריקה לפני שנים רבות. כמו כל זוג צעיר בתחילת דרכו ומתוך מניעים ציוניים ברורים, הם רצו להשתקע בארץ וחיפשו דירה קטנה אותה יוכלו לרכוש בכספם המועט. בני הזוג מצאו דירה קטנטונת בפריפריה והחליטו שזוהי דירת חלומותיהם. המוכרים היו חביבים והציעו כי עורך הדין שלהם ייצג את שני הצדדים בעסקה. אניטה וחואן, אשר לא הכירו עורך דין אחר בארץ ולא ממש ידעו מה המשמעות של ייצוג ע"י עורך דין בעסקת מכר, הסכימו בשמחה. עורך הדין "שלהם" לא טרח ליידע אותם בפרט קטן ולא שולי בכלל- שעל הדירה רשומה משכנתא ללא הגבלת סכום לטובת הבנק בגין הלוואה שלקחו בעבר המוכרים.
עורך הדין כתב בהסכם כי על המוכרים להסיר את המשכנתא באמצעות התמורה שיקבלו מן הקונים, אך לא דאג להגן על זכויותיהם של אניטה וחואן- הוא קיבל מן הבנק ישירות את כספי ההלוואה לה היו זכאים כעולים חדשים והעביר למוכרים את כל התמורה מבלי לוודא כי המשכנתא הוסרה. המוכרים ניצלו את הפרצה שנפתחה בפניהם, לקחו את כל כספי התמורה וברחו לחו"ל בלי להשאיר עקבות.
אניטה וחואן, שחיכו בקוצר רוח לקבלת ביתם החדש, גילו לאימתם שהמוכרים ברחו והשאירו חוב ענק המובטח במשכנתא אשר מנעה מהם להעביר את הבעלות בדירה על שמם. בני הזוג עברו להתגורר בדירה והחלו לשלם תשלום חודשי כדי להחזיר את ההלוואה אשר לקחו, למרות שהדירה לא נרשמה על שמם.
בצר להם פנו בני הזוג לעורכת דין צעירה על מנת שתעזור להם והיא, בלי הרבה מחשבה, הגישה תביעה כנגד המוכרים לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר הבעלות בדירה. אחד מכללי הדיון הבסיסיים ביותר במשפט הישראלי ובכלל הוא חובת המסירה של כתב התביעה לידי הנתבעים. מכיוון שהנתבעים (המוכרים) נעלמו ללא כל זכר וסימן, לא ניתן היה לאתרם וכך נדחתה תביעתם של בני הזוג.
אניטה וחואן הביאו בינתיים ילדים לעולם, נאלצו לעבור מדירתם הקטנטונת ולשכור דירה אחרת. במקביל לתשלום דמי שכירות חודשיים, המשיכו בני הזוג לשלם מדי חודש בחודשו את ההלוואה אשר לקחו לרכישת הדירה, שלא תהיה שלהם לעולם. בשלב הזה, כשהם אובדי עצות ועל פתחם החלו לרבוץ חובות כבדים, הגיעו בני הזוג למשרדנו. ישבנו יחד וניסינו לטכס עצה על מנת לעזור להם לצאת מעסק הביש. כצעד ראשון, הורינו להם להפסיק לשלם את ההלוואה אשר לקחו, שהרי הדירה לא תהפוך לשלהם גם אם ישלמו את כל החוב. כצעד שני החלטנו להגיש תביעת רשלנות כנגד עורך הדין, אשר העביר את כספי הקונים למוכרים מבלי לוודא שהמשכנתא תמחק. ניהלנו מול עורך הדין תביעה ארוכה וקשה וקיבלנו לבסוף פסק דין לטובת בני הזוג, המורה לעורך הדין לסלק את המשכנתא מכספו שלו. כאשר ניסינו לגבות את הכסף מעורך הדין, גילינו כי הוא החל לרצות תקופת מאסר בגין העלמת הכנסות, וכי לא נותר בידיו כל כסף או רכוש בעל ערך שמס הכנסה לא עיקל כבר לטובתו שלו.
פסק הדין בו זכו אניטה וחואן הפך, בעקבות הנסיבות, לנייר חסר כל ערך ממשי. הדירה עוקלה לטובת הבנק ואניטה וחואן, שמשפחתם המשיכה לגדול, נותרו חסרי כל ונאלצו להמשיך להתגורר בשכירות בדירה קטנה עם כל ילדיהם.
לא גבינו תשלום מאניטה וחואן עקב מצבם הקשה. נותרנו בקשרי ידידות וליווינו אותם עוד שנים ארוכות. עד היום לא הצליחו אניטה וחואן להתאושש מהמכה הכלכלית הקשה והם חיים במאבק יומיומי על פרנסתם. על קניית דירה, החלום הציוני הישן שלהם, אין כבר מה לדבר. פסגת שאיפותיהם הנוכחית היא לצאת איך שהוא מהחובות.
ומה ניתן ללמוד מסיפור עצוב כזה? כל אחד מסיק מסקנות אחרות מסיפורי איוב שכאלו ולוקח אותן אתו הלאה. בתור עורכי דין, סיפור כזה מלמד אותנו קצת ענווה והרבה על המציאות ועל נסיבות החיים, שחזקות מכולנו ומשאירות לפעמים את בתי המשפט ואת היכולת שלנו לעשות צדק דרכם הרחק מאחור.
וכמו שאומר הפרשן הכלכלי בטלוויזיה - אז, שלא תגידו שלא אמרנו לכם!