משרד עורכי דין אריה שורץ

מלחמת דוד בגולית - תביעות בנקים

עו"ד אריה שורץ

הם היו ארבעה אחים ממשפחה נוצרית מכובדת ומוכרת בנצרת. האחד היה קבלן בניין גדול ומוכר, השני בעל עסק לטקסטיל, השלישי פנסיונר של משרד ממשלתי והרביעי הוציא את רוב זמנו על משחק עם נכדיו.

יום אחד קיבלו ארבעתם מכתב מהבנק: הקבלן קיבל מהבנק הלוואות במליוני שקלים, והוא יחד עם שלושת אחיו נדרשים לשלם את הכספים – הוא כלווה והם מכח ערבויות שחתמו לו. לא עברו ימים רבים והמכתב הפך לכתב תביעה שהוגש נגד ארבעתם בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הם הביאו למשרד ארגז גדול ובו קלסרים מלאים במסמכים שונים. אחרי בילוי של שעות רבות בקריאה וחיפוש, התיק נראה אבוד וחסר סיכוי. הסתבר כי בתחילת שנות השבעים חתמו האחים על ערבויות להלוואה שלקח אחיהם על מנת לקנות מכונית. למרבה הצער, היו אלה ערבויות מתמידות (כלומר שאין להן מועד תפוגה) ללא הגבלה בסכום. ההלוואה שמימנה את המכונית החדשה שולמה וסולקה תוך כמה חודשים אך איש מהם לא טרח לקחת בחזרה את כתב הערבות. עשרים וחמש שנים אחר כך, כשהאח הקבלן קיבל הלוואות של מליוני שקלים ולא יכול היה להחזירן במועד חפר אחד מפקידי הבנק בתיקים, מצא את הערבויות שהיו כבר בנות עשרים וחמש שנה, ועל סמך ערבויות אלה הוגש כתב התביעה.

עברו עלי ימים של מחשבה מטרידה: מאוד רציתי למצוא קצה חוט, משהו להיאחז בו, על מנת שאוכל לנהל הגנה ראויה, ולא הצלחתי. אני מנסה במקרים כאלו לגבש לעצמי את הסיפור מאחורי התביעה – מה עשה כל אחד מהצדדים, מה אמרו זה לזה, מה קיבלה ומה נתנה כל אחת מהדמויות בסיפור. בין היתר, הטרידה אותי השאלה מדוע נתן הבנק לקבלן הלוואות במליוני שקלים לחשבונו האישי. שאלתי אותו, אך גם הוא לא ידע להסביר זאת. לדבריו, ההלוואות ניתנו כחלק מליווי פרוייקט בניה גדול, ולמעשה היה הכסף אמור להיכנס לחשבונות החברה שבבעלותו. לבסוף הבנתי את העניין: על פי הוראות בנק ישראל הוגבל כל אחד מהבנקים באשראי שהוא יכול לתת לענף הבניה. הדבר נעשה אותם ימים כיוון שהענף נחשב למסוכן, ועל מנת לשמור על המערכת הבנקאית מקריסות של חברות קבלניות. כנראה שהבנק כבר נתן את כל המכסה שיכול היה לתת לקבלנים אחרים, ולא רצה לוותר על עיסקה גדולה שכזו, ולכן החליט מי שהחליט להזרים את כספי ההלוואה לחשבונו הפרטי ובכך להתחמק מהוראות בנק ישראל. התובנה היתה מאירת עיניים, אך לא היה בה מספיק בכדי להעמיד הגנה טובה על רגליה.

באחד הערבים ישבתי במשרד עם הניירת, ובהיתי במסמכים הרבים שפיזרתי על השולחן. לא חיפשתי משהו בהם מיוחד, ולמעשה לא חיפשתי כלום. סתם ישבתי לי בשקט ונעצתי עיניים בניירות. לרגע אחד נחו עיניי על המספר הקטן שבתחתית צדו האחורי של כתב הערבות. מן מספר קטלוגי שכזה, הנמצא בתחתית כל טופס בנקאי. מספר קטלוגי. מספר קטלוגי שכולל בתוכו גם את השנה שבה הודפס הטופס. בום.

אני יודע שזו תשמע קלישאה נוראית, אבל המספר הקטן בן שתי הספרות קפץ עלי במפתיע כמו פצצה. טופס הערבות עליו חתמו האחים לכאורה הודפס בבית הדפוס שמונה שנים אחרי התאריך שבו נחתמה לכאורה הערבות. נראה כאילו הטופס היה מזויף. לא האמנתי למה שראיתי.

בבוקר התקשרתי לאח הבכור, שהיה איש הקשר שלי. בדקנו יחד את התאריכים, והחשד הפך למציאות. טפסי הערבות שהגיש הבנק כבסיס לתביעת המיליונים היו מזויפים. איני יודע כיצד הגיעו החתימות לכתבי הערבות – הן עצמן לא היו מזויפות – אך בודאי לא היה מדובר בכתבי הערבות המקוריים. כתבתי את כתב ההגנה במהירות ולאחר ימים ספורים הגשתי אותו לתיק בית המשפט.

הפרת הוראות בנק ישראל וזיוף מסמכי הערבות. איזו הגנה מעולה. עורכי הדין של הבנק ביקשו לדחות את הדיון פעם אחרי פעם. בסך הכל ארכו ההליכים כמעט שש שנים תמימות, מבלי שנוהל דיון אחד אמיתי. בסופו של דבר, הגיע הבנק להסדר עם האח הקבלן, והתביעה נגד האחים בגין הערבות נמחקה.

מה למדנו? קודם כל, שכדאי תמיד לקחת את הערבות שחתמנו עליה אחרי שההלוואה סולקה. טוב, זה ברור. ועוד למדנו שאסור להתייאש ואסור להרים ידיים.

תיקים שנראים אבודים לגמרי יכולים להיגמר אחרת ממה שנדמה בתחילה. לא כל השיקולים של הצדדים בהליך המשפטי עולים מכתבי הטענות. במרבית המקרים קיימים אינטרסים נוספים, חישובים שכל צד עורך לעצמו, ויכולים לשנות כליל את מהלך המשפט ואת התוצאות הצפויות בו. הנה הבנק, שלא רצה מסיבות ברורות להיכנס לעובי הקורה בנושא הפרת הוראות בנק ישראל וזיוף כתבי הערבות, בחר שלא לקדם את הדיונים ולגרור רגליים במשך שנים.

מאבקים בגופים גדולים כמו בנקים אינם אבודים מראש. בעבודה מסודרת ועקבית אפשר לנהל הליכים משפטיים גם נגד בנקים ומוסדות גדולים אחרים.

מלחמת דוד וגולית היא לא רק מלחמת הקטן בענקים. היא גם המלחמה שבה ניצח הצודק בעזרת אבן קטנה, קטנטנה, ממש כמו האותיות בערבות. הלקח החשוב ביותר מהסיפור שלנו הוא זה: אם לא מצאתם תשובה לשאלה שמטרידה אתכם באותיות הגדולות – עברו לאותיות הקטנות. אם גם שם לא מצאתם כלום – עברו לקטנטנות, ואחר כך לאלה שכתובות בשולי הנייר או כתובות הפוך בחלקו האחורי. התשובה נמצאת שם, מחכה לכם. אל תתעצלו, חפשו היטב, אפילו בזכוכית מגדלת.

 

חזרה לארכיון "משפט חזק"

הרשמה ל"משפט חזק"