משרד עורכי דין אריה שורץ

אדם לאדם זאב או מלאך?

עו"ד תמר פישהוף

נוכלים ונוכלויות, למרבה הצער, אינם חיזיון נדיר במחוזותינו ומקרים כמו שתוארו כאן (וגם מתוחכמים פחות...) גורמים לנו לא אחת לאבד את האמון הבסיסי בכל אדם. כשהמצב מתדרדר לכך, אנו מאבדים את היכולת לדעת מתי להאמין ומתי לא, ובמקום לדעת להבחין בין המקרים השונים, החשד ואי האמון הופכים לנקודת ההתחלה שלנו אל מול כל אדם ואירוע.

עובדות הרווחה בעיר שולחות אלינו מדי פעם אנשים הזקוקים לעצה. כך זכינו להכיר את פאניה, קשישה ערירית שמתגוררת בגפה. פאניה חיפשה עורך דין על מנת לכתוב צוואה. כיוון שהיא מתקשה בהליכה הגענו לביתה ושוחחנו איתה על מנת להכירה מעט. כך זכינו להכיר סיפור חיים מיוחד: פאניה נולדה בפולין בשנות העשרים של המאה קודמת. היא שרדה את אימי השואה והתחתנה, נשארה בפולין והחלה לעבוד כדיפלומטית, תפקיד שקיבלה למרות יהדותה. הקריירה בה בחרה היתה תובענית ופאניה בחרה בעבודתה על פני חיי משפחה ולא הביאה ילדים לעולם. בגיל מבוגר יחסית החליטה לעלות לישראל ומכיוון שבעלה התעקש להגר לארה"ב ולא לארץ, התגרשה ממנו ועלתה לארץ בגפה. היא מתגוררת כאן כבר עשרים שנים, אישה עצמאית וגאה.

כשפאניה הכתיבה לנו את צוואתה, הופתענו לשמוע כי ציוותה נתח נכבד מרכושה לא לקרובי משפחתה הרחוקים המתגוררים בחו"ל, אלא דווקא לאדם זר. כששאלנו אותה לפשר העניין, הסבירה כי מדובר בפיזיותרפיסט שלה מקופת החולים, המטפל בה ומלווה אותה כבר שנים, מבקר אותה הרבה ודואג לכל צרכיה.

התגובה הראשונית לסיפור כזה, למרבה הצער, היא חשד כי מדובר באדם תאב בצע שראה לפניו קשישה ערירית והחליט לנצל את מצבה ולתמרן אותה על מנת לזכות בירושה. הרגשנו חובה לבדוק את העניין לעומק. יצרנו קשר עם אבי, הפיזיותרפיסט ועד מהרה התברר כי מדובר באיש חביב ומקסים, שאוהב את פאניה ומטפל בה במסירות כאילו היה בנה, מתוך אהבת הזולת וממש לשם שמים.

יחד עם אבי המשכנו ללוות את פאניה ולדאוג לענייניה המשפטיים השונים. עם הזמן ראינו בצער כיצד מצבה הגופני מתדרדר במהירות, ואתו גם הקשר שלה לסובב ולמציאות בכלל. פאניה, ציונית גאה שויתרה על המשפחה היחידה שהיתה לה כדי לעלות לארץ מצאה את עצמה בודדה וגלמודה בישראל, הארץ בה בחרה לחיות את שנותיה האחרונות, ומי יודע מה היה עולה בגורלה אם לא היה אבי מטפל בה.

אבי סעד את פאניה בחוליה, לקח אותה לרופאים השונים, טיפל בענייניה בביטוח הלאומי, בבנק ובכל מקום בו היתה זקוקה לעזרה. אשתו וילדיו שיתפו פעולה והתייחסו לפאניה כמו בת משפחה. כאשר פנה אלינו אבי לאחרונה ותיאר בעצב כי פאניה אינה כשירה יותר לקבל החלטות על חייה, לא היה צורך לשאול את מי נבקש מבית המשפט למנות כאפוטרופוס על גופה של פאניה. למרבה הצער נותרה עוד כברת דרך לשכנע את בית המשפט ואת משרד הרווחה כי אבי הוא האדם הראוי לקבל את האחריות על פאניה, על אף שאין לו כל קשר משפחתי אליה.

החשד הטבעי המתעורר למשמע הסיפור, שהתעורר גם בנו בתחילה, מיותר במקרה הזה. החשד שנועד בבסיסו להגן על קשישים עריריים כמו פאניה עלול להפוך להם לרועץ כאשר הוא מפריע לנו לעיתים לראות את המציאות כמו שהיא. במקרה של אבי, כמעט ומנע מאיתנו לראות מחזה נדיר - מעשה חסד של אמת.

החיים מעמידים אותנו מול סיטואציות שונות ומשונות ודורשות מאתנו לפתוח את העיניים ולנתח כל מקרה לגופו, בלי חשד תמידי או אמון טוטאלי. איך עושים את זה? אל תאמינו למי שאומר שיש לו תשובה טובה...

תודה לאבי שנתן לנו את ההזדמנות להיזכר מהו טוב לב אמיתי, בתוך כל הניכור והציניות שבהם אנו נמצאים בדרך כלל.

חזרה לארכיון "משפט חזק"

הרשמה ל"משפט חזק"

משרד עורכי דין אריה שורץ